ציורי מים ישנים, בערך מ 2014

שלבים של אותו ציור

 

זוג דגים – מסוף אוקטובר עד 9 לדצמבר 2016

דג 3 – אוקטובר 2016

 

.

.

***********

.

.

שלבים קודמים:

 

 

 

 

.

.

וכעת יש גם פרטים שלו:

דג 2 – ספטמבר 2016

.

.

 

****************************

.

.

פרטים ושלבים:

.

דג 1 – אוגוסט 2016

דג 1 אוגוסט 2016

.

.

******************************

.

.

מכאן זה שלבים או פרטים:

.

מאיה 1 – דצמבר 2016

.

.

שלבים:

.

.

.

.

הצילום שממנו עבדתי:

שרה'לה ואגם (בתי ונכדתי) – ינואר 2017

.

.

כאן היד של האמא בגרסה שאחר כך תיקנתי. התיקון לא הגיע למשהו שאני מרוצה ממנו. היה לי קושי רגשי גדול בעבודה עם היד. משהו בנושא של אחיזת אם…

.

.

זו הגרסה הראשונה של המבט וההבעה של התינוקת.

אחר כך תיקנתי, זה אחרי התיקון:

*
.

מימין לפני התיקון, באמצע אחרי, משמאל הצילום. מבחינתי כולם גרסאות שונות שכל אחת יש בה משהו משלה.

זה מה שכתבתי בעניין התיקון הזה:

המבט של התינוקת, ההבעה שלה.

זה עניין מאוד לא פשוט בשבילי, זה תהליך נפשי לא קל. גם סתם עצלות, עד שהגעתי למשהו לעבוד עליו עוד.
גם סופר יש לו עורך, כי מי ששקוע ביצירה ומנמצא בפנים ומזיע ולפעמים קצר נשימה, צריך עוד עין חיצונית שתאיר לו דברים שהוא לא ראה. לציירים אין עורך. היו לי הערות שלכם שעזרו לי לראות שצריך עוד הסתכלות ובדיקה.
המטרה שלי בעבודה במשפחתון כמטפל בתינוקות היא להגיע לאיזשהי תקשורת עם העולם הפנימי שלהם.
עניין המילולי עדיין לא קיים בכלל (מהבחינה הזו זה רחוק מאיתנו כמו שבעלי חיים לא גלויים לנו מצד העולם הפנימי שלהם ומשמעות המבט שלהם, למרות שתינוקות לא דומים בכלל לבעלי חיים והם שיא האנושיות, מזוקקת וטהורה. ההשוואה היא רק מבחינת כמה העולם הפנימי יכול להיות מובן לנו. אצל מבוגרים אני משתמש במכנה המשותף שלי איתם כדי להיות מסוגל לדמיין מה קורה בעולמם הפנימי ולהרגיש את זה, אצל תינוקות זה פחות עובד). אגם כאן בת חודשיים וטיפה, העולם הפנימי מאוד שונה משל מבוגרים.
ידוע לציירים שמאוד קשה לצייר תינוקות רכים. רוב התמונות של תינוקות הם רק לגבי שפת הגוף שלהם, רואים אותם מחובקים ועוסקים בקשר אמא-תינוק. אין כמעט פורטרטים חזיתיים עם של תינוקות שמציירים את המבט וההבעה והם משכנעים ובעלי עומק ואומרים משהו משמעותי על מי שמצוייר.

חוץ מכל זה יש לי כמובן נושאים רגשיים כאן כאבא וסבא. יש לי רקע לא פשוט ביחסים. גידלתי את הבת כחרדית ועזבתי והיא נשארה עם אמה החרדית. היתה תקופה של נתק.
גם העניינים שיש לי עם ההורים שלי עוברים אוטומטית ליחסים שלי עם הילדים שלי. זה לא אומר שזה שכפול, אני יכול לעשות אחרת, אבל הילדות שלי מול הורי תמיד נוכחת כנקודת התייחסות וככח משפיע. יש בתוך כל זה הרבה דברים לא פתורים ולא מעובדים.

בגרסה הקודמת היה משהו מטריד במבט של התינוקת. נדמה לי שהדגשתי את הבעייתיות שיש לי עם זה. כעת רציתי פשוט להיות עם זה. לא דווקא לתקן או לעשות שיהיה יותר יפה או פחות מטריד. רק לשהות עם העניין יותר, לגלגל אותו לכאן ולכאן.
זה לא מוסבר איך ההבעה והרגשות עוברים מהמכחול לתוך הבד. סוג של כישוף וקסם. אם אני עוד נוגע, פשוט עובר על זה, מבהיר ואז מכהה, מזיז קו ואז מחזיר אותו, משהו מהכחול עובר עוד. נוצרים עוד עיבוד והסתכלות של העניין המורכב הזה.
נדמה לי שכעת זה יצא טיפה פחות מטריד וטיפונת יותר עם פשר ועיבוד כלשהו. כמובן עדיין הכל לא פתור ולא מעובד ומטריד. אבל משהו נעשה, איזשהי עבודה והתקדמות אפילו של מילימטר זה כבר המון.

*

*

*

.

.

הצילום שממנו עבדתי